יומרה גדולה לטעון שהכנסת הביטוח
הסיעודי תחת כנפי חוק הבריאות הממלכתי
פותרת את הבעיה הסיעודית בישראל. כל
עוד המדינה לא תכניס יד לכיס, כמקובל
במרבית מדינות המערב, לא יהיה פתרון.
רפורמת ליצמן לא יורדת מסדר היום
הציבורי מאז הקדנציה הקודמת שלו –
וטוב שכך!
בפתח הדברים אציין את תמיכתי בצעדים
אותם מתכנן שר הבריאות, אף כי ממש
השבוע לא אושרו במסגרת חוק ההסדרים,
אם כי יש סיכוי שהרפורמה תאושר כיון
שהיא חלק מההסכם הקואליציוני – ושר
הבריאות לא מתכוון לוותר.
על אף האמור, חובה שנבחן בקצרה את
האמירות: "פתרון יסודי ומקיף לבעיית
הביטוח הסיעודי בישראל.." או "ביטוח
סיעודי חינם לכל אזרח" ועוד אמירות
מסוג הזה. האומנם?
פרטי הרפורמה לא פורסמו ברבים, אך
בהסתמך על התכנית הישנה שהוצגה לפני
כמה שנים ועל פירורי מידע שמופצים מדי
פעם, ניתן לומר שזו יומרה גדולה לטעון
שהכנסת הביטוח הסיעודי תחת כנפי חוק
הבריאות הממלכתי במסגרת הרפורמה
המוצעת, פותרת את הבעיה הסיעודית
בישראל.
בבסיסה מטפלת הרפורמה בשלושה מרכיבים.
האחד עוסק בשיפור הטיפול ושניים
ב"פתרון" הבעיה הכספית הנובעת ממצב
סיעודי כדלקמן:
א. יוטל על קופות החולים לתת טיפול
מונע טוב יותר לאוכלוסיית הקשישים על
מנת לצמצם ככל האפשר את מספר הנזקים,
זאת תוך צמצום הבירוקרטיה הקיימת
היום. החלטה טובה ומבורכת ובעיקר
אפשרית.
ב. שיפור הסיוע הכספי הניתן לסיעודיים
הנמצאים בביתם.
היום מעל 80% מהסיעודיים נמצאים
בבית או בקהילה. טיפול סיעודי בעזרת
מטפלת צמודה עולה כ- 10,000 שקלים
בחודש.
הביטוח הלאומי, במסגרת חוק הסיעוד,
מסייע במצב הקשה ביותר בהקצאת 18 שעות
שבועיות למטפלת זרה (כ- 2,250 שקלים
בחודש) ובמקרה של מטפלת ישראלית
(מהסוג שקשה מאד למצוא), הסיוע מגיע
לכדי 22 שעות שבועיות בלבד, וזאת
לאחר מבחן הכנסה. מי שהכנסתו גבוהה
מהשכר הממוצע במשק מקבל מחצית ומי
שהכנסתו מעל פעם וחצי לא מקבל סיוע
כלל.
במסגרת הרפורמה אמור הרף העליון לעלות
ב-50% כלומר לכדי 33 שעות, אך לא לכלל
הציבור אלא למיעוטי היכולת בלבד.
מה יקבלו אלה הנמצאים במצב סיעודי
חמור פחות (שאר "אזרחי מדינת ישראל")?
אינני יודע.
גם אם כן, עד כמה יועילו עוד 1,500
שקלים?
איך יסייעו 33 שעות למעמד הביניים?
כיצד ישלימו ל- 10,000 שקלים כל חודש?
על כך הרפורמה, כנראה, לא תיתן מענה.
ג. שיפור התהליכים לאשפוז סיעודי
בסיוע המדינה ("קוד").
הסיוע של משרד הבריאות באשפוז סיעודי
מותנה כיום בהגשת הצהרת הון מקיפה
(הכנסות, רכוש, חסכונות וכו'), כאשר
משרד הבריאות, בנוהל מפורט, משתדל
לגבות את כל כספי הסיוע מהמבקש. היה
ואין בכך די, פונים לילדי המבקש,
החייבים בדוח הכנסות, ומהם משתדלים
לגבות את ההפרש החסר. בנוהל החדש נקבע
סכום מירבי של השתתפות עצמית ופטור
מחיוב הילדים. אין ספק שזהו מהלך
מבורך, אך הוא נוגע לקבוצה קטנה יחסית
של חולים הסיעודיים.
יודגש, שחולה סיעודי חסר אמצעים
מאושפז גם היום ללא תשלום (למעט חלק
קטן מקצבת הזקנה) על ידי המדינה ועל
חשבונה זאת גם אם מבחינת מצבו הסיעודי
הוא יכול לשהות בביתו ולא חייב
באשפוז.
היה וכך – היכן הפתרון המלא לבעיה כפי
שמוצהר? האין זו יומרה להצהיר
שהרפורמה פותרת את הבעיה הסיעודית?
טיפולית – יתכן. כספית – משפרת מעט אך
לא פותרת!! כל עוד המדינה לא תכניס יד
לכיס של עצמה, כפי שמקובל ברוב מדינות
המערב, לא יהיה פתרון ועדיף שהצהרות
הפוליטיקאים תהיינה שקולות ואמיתיות.
לפיכך, נישאר במציאות ולא במציאות
מדומה!
אבי רייטן clu,
*
הכותב
הוא מומחה ומרצה להגנה סיעודית.
.
חזרה
לראש העמוד
